כסא עמידה

קריסה ולידה מחדש

אירועי השביעי באוקטובר הובילו אותי אל הכיסא הזה. שלא ידעתי איך נעמוד שוב מהשבר חשבתי על כיסא, עליו תחילה, נוכל רק להשען עליו. עדין לא לשבת בגב זקוף, עדין לא לשבת בנחת, רק לקבל תמיכה.

​

​

לֹא אַכזָב

העם היהודי הוא מקור בלתי נדלה לרגעים טרגיים, מעשי טבח ופוגרומים. 
"ייקח לי שלושה ימים רק למנות את כל הפוגרומים בספרד, רוסיה, פולין וצפון אפריקה" אמר האומן הרברט פגאני.
למחרת ה-7 באוקטובר, אין יהודי שלא הרגיש את רוע הגזרה הנוספת, אנחנו חלק מעוד אירוע טרגי היסטורי, ועלינו להמשיך את הדרך, עם הצער והחור בלב. בשבעה על היהודי לא לשבת על כיסא. 

​

עוֹמֵד

בליטורגיה היהודית מתקיימת התפילה המרכזית בעמידה, ומציעה רגע של התבוננות פנימית עמוקה. קריאה מעוררת מחשבה של 19 ברכות רצופות. במהלך השקט האישי הזה, הריכוז נשאר אתגר והמוח יכול לשוטט במחשבות שונות. גם כאשר מדקלמים בלהט, המוח נשאר חזק ומסייע לברוח.

באופן כללי, עמידה היא יציבה טבעית לבני אדם בפעולה שמובילה לתנועה. עמידה והרגעת הגוף היא רגע נדיר. השקט מזמין תפילה והתבוננות פנימה, משחרר את הגוף ללכת בעקבות הנפש.

​

לְקַווֹת

"כיסא עמידה" מסמל גם קושי וגם מובן מאליו. בין משענות הידיים, הוא מציע מקלט, מחסה זמני להשתקפות. האות אז מגיע: לקום אין עוררין, גם אם הפיתוי ליפול שוב נמשך. 

לאחר עמידה, משענת הגב המשופעת תומכת בגב שברירי עדיין וברגליים כבדות. משענות היד הופכות לקביים כדי להרים את הראש ולהביט אל האופק. התקווה להישאר זקוף, לנשום ולחייך שוב מתעוררת. 

לאחר האבל, השאיפה לבנות עתיד טוב יותר על חורבות סבלנו. לדורות הבאים מתקרב.

​

האחר

לאחר זיהוי טראומה, חיוני לבחון ולשתף אותה. על ידי התמודדות עם הקשיים שלנו וניהול דיאלוג עם הזר או האויב לשעבר, אנו מבינים שהסבל שלנו אינו ייחודי. 

לכל אחד יש את הסיפור שלו והוא מבקש לבנות את עצמו מחדש. "הכיסא העומד"  מקשר בין אנשים, הסבל, אוניברסלי וכל אחד צריך להיות מסוגל להזין שביב של אופטימיות וללמוד לקום בחזרה.